אתה כאן:   ראשי מאמרים הומיאופתיה וטרינרית – עקרונות יסוד
הומיאופתיה וטרינרית – עקרונות יסוד דוא
נכתב ע"י ד"ר רונית אבוטבול   
שבת, 31 דצמבר 2011 14:57

 

 

 

במאמר זה יובהרו מספר עקרונות מנחים בהומיאופתיה בכלל ובהומיאופתיה וטרינרית בפרט. נראה כי לא מעט אינם מבינים לאשורו את מושג ההומיאופתיה וכשמדברים על הומיאופתיה וטרינרית, רבים מרימים גבות בפליאה.

ניתן להדגים בקלות את יעילות ההומיאופתיה באמצעות הקמומיל ( (camomoillaאשר משמש כתרופה הומיאופתית ועוזר במקרים של דלקות וכאבי שיניים ובמקביל נהיה פופולארי גם אצל אנשים שאינם יודעים כלל מהי הומיאופתיה. דוגמא נוספת היא ה-Hepar sulfur המסייע בפתיחת מורסות.

הביקוש לטיפולים הומיאופתים בחיות גדל ובמדינות שונות יש אף חקלאים הפונים ישירות ליצרני התרופות מפאת מחסור בוטרינרים המתמחים בהומיאופתיה באזורים הכפריים. עקב הביקוש הגובר נוטים גם וטרינרים להתעניין בנושא, אבל בכדי להעניק טיפול הומיאופתי צריך להשתחרר מהגישה הקונבנציונאלית ולהרחיב את שדה הבנת המחלה והחולה.

ההומיאופתיה איננה פשוט שיטת ריפוי נוספת אלא גישה שונה לחלוטין למחלה ולריפוי. המחלה הינה מכלול של סימפטומים המבטאים את תגובת הגוף לאגרסיה, פנימית או חיצונית. התמונה הסימפטומטית הזאת מכונה "פיזיונומיה תרופתית" והיא המתארת כל תרופה ב- Materia Medica(לקסיקון המאחד את כל התרופות הקיימות ומציג את תכונותיהן השונות). התרופה המתאימה ביותר היא זו שמעודדת את הגוף לתגובה טבעית כלפי האגרסיה הזו. כמו כן, על ההומיאופת לשים דגש על החולה ועל תגובותיו האישיות למחלה ולאו דווקא על הגורם שלכאורה משותף לכל החולים. מכאן שיש להתאים לכל חולה את התרופה הספציפית שלו ובכדי לעשות זאת יש ללמוד ולהכיר את כל התרופות ההומיאופתיות הקיימות ואת תכונותיהן הייחודיות.

לסימפטומים הנפשיים/התנהגותיים תפקיד חשוב בהכוונת ההומיאופת. מבחינה זו מציאת התרופה ההומיאופתיתהמתאימה עבור בעל חיים מורכבת יותר כיוון שהתקשורת הישירה איתו אינה מילולית והמידע שנותן עליו הבעלים שלו עלול במקרים רבים להיות חלקי או מוטה. קושי נוסף העומד בפני הווטרינר בחפשו אחר תרופה מתאימה הוא שכל הניסויים בהומיאופתיה נעשו על בני אדם, כך שהוא נדרש להקיש מן הסימפטומים האנושיים על אלה של בעלי החיים - משימה מורכבת ולא תמיד קלה. עם זאת, האתגר וכן הסיפוק שבמציאת טיפול מתאים גדולים יותר וכן אפקט הפלסבו איננו משחק תפקיד משמעותי אצל בעלי חיים.

כמו ההומיאופתיה בכלל, גם ההומיאופתיה הווטרינרית מושתתת על שלושת חוקי היסוד ההומיאופתיים:

-          חוק הדומה.

-          חוק הדילול האינפינטסימאלי של התרופה.

-          חוק האינדיבידואליזציה של החולה.

חוק הדומה. המילה "הומיאופתיה" מורכבת משתי מילים: Omius (אנלוגיה) ו- Pathos (סבל), ומשמעותה "ריפוי על ידי הדומה". כל חומר הגורם להופעת סימפטומים מסוימים באדם בריא מסוגל לגרום להיעלמות סימפטומים דומים אצל החולה. האנמאן, אבי ההומיאופתיה, פעל להוכחה אמפירית של החוק הזה. הוא בחר חומרים שהיו בשימוש בתקופתו (למשל, Aconitum, Belladona, Ipeca, Mercurius ו- Quinquina) וגילה שהנחת היסוד שלו מתאמתת אם הוא משתמש בחומר כשהוא מדולל מאוד, דהיינו בכמות אינפיניטסימאלית.

חוק הדילול האינפיניטסימאלי של התרופה. העיקרון עליו מבוסס השימוש בתרופות הומיאופתיות הוא מתן חומרים המופקים מן הדומם, החי והצומח, לאחר שדוללו ועברו תהליך של דינמיזציה (טלטול החומר תוך כדי דילולו).

חוק האינדיבידואליזציה של החולה. ברפואה וטרינרית עקרון זה הוא ברור מאליו. ברור שהמינים השונים של בעלי החיים ואפילו גזעים שונים של אותו מין הם בעלי אפיונים שונים ונטיות פתולוגיות שונות. כאמצעי עזר לטיפול הומיאופתי מתאים לבעלי חיים, ניתן לחלק אותם לקבוצות ביו-טיפוליות שונות (ביו-טיפוליות: אפיון המטופל על פי נתוניו הביולוגיים). אצל הכלבים, לדוגמא, ניתן לשייך גזעים שונים לקבוצות טיפול שונות:

  1. 1.כלבים בעלי קונסטיטוציה קרבונית (פחמנית), כגון סאן-ברנרד, צ'או צ'או, לברדור, רוטווילר.
  2. 2.כלבים בעלי קונסטיטוציה פלואורית, כגון פקינז, יורקשייר טרייר, צ'יוואווה וכל הכלבים הננסיים.
  3. 3.כלבים בעלי קונסטיטוציה סולפורית (גפריתית), כגון פוינטר ורועה גרמני.

החלוקה הזו לקבוצות אינה נוקשה והכרחית. למעשה, בהרבה מקרים מדובר בטיפוסים מעורבים: סולפו-קרבוניים, קרבו-פלואוריים, פוספו-פלואוריים וכד'. כאמור, חלוקה זו חשובה במיוחד כאמצעי עזר שכן היא נותנת הכוונה ראשונית באשר למערך הפיסיולוגי של בעלי החיים ונטיותיהם הפתולוגיות. בכך היא מרמזת על התרופות ההומיאופתיות שיפעלו להשבת שיווי המשקל או לשמירתו אצל בעל חיים זה או אחר, כאמור על פי חוק הדומה.

על בסיס זה קיימות ואריאציות בהתייחסות הטיפולית בהתאם למופע המחלה: בבעיות אקוטיות יש להתאים את סוג התרופה ודילולה להשגת תוצאות יעילות ומהירות. במקרים של מחלות כרוניות נדרש הווטרינר למצוא פתרון לבעיות שקיימות כבר לאורך זמן, נעלמות ומופיעות שוב ובשלב מסוים לא מגיבות יותר לטיפולים סימפטומטיים. במקרים כאלה חשובה במיוחד הבדיקה המעמיקה והתחקור לפרטי פרטים.

 

אם כן, בכדי להגיע לתוצאות טובות בהומיאופתיה על הרופא לבחון בקפדנות את בעל החיים החולה ולתחקר באופן יסודי את הבעלים, על מנת לדלות את מירב האינפורמציה לגבי החיה: בעיות בעבר, הרגלים, תפקוד בחיי היומיום, פחדים, תגובות לגירויים שונים ועוד. המטרה היא להגדיר את טיפוס החיה מחד גיסא ואת הגירויים להם היא נתונה מאידך גיסא, שכן כל בעל חיים מגיב בצורה אישית לגירויים שונים. לדוגמא, עקיצות פרעושים גורמות אצל כלבים מסוימים לתופעות אלרגיות מסיביות, אצל אחרים לגירויים חלשים יותר ויש כלבים שהיא אינה גורמת אצלם כלל לתגובה נראית לעין.

נראה אפוא שההומיאופתיה פותחת חלון לאפשרויות טיפוליות נרחבות ומעניינות.

כבר עם מותו של האנמאן, בסוף המאה ה-19, הייתה מודעות לעובדה זו, כפי שניתן להבין מדברי גיזו (Guizot), איש האקדמיה הצרפתית למדעים:

"האנמאן היה מדען דגול. על המדע להיות נחלת הכלל. אם ההומיאופתיה היא תעתוע או שיטה חסרת ערך, היא תיפול מאליה. אם, לעומת זאת, היא מביאה להתקדמות, היא תתפשט."

היום אנחנו יודעים שההומיאופתיה הווטרינרית, על אף שעדיין אינה נפוצה דיה, הולכת ותופסת מקום של כבוד בפתרון בעיות רפואיות מורכבות וקשות.

 

 

כניסת חברים






איבדת את סיסמתך?
שכחת את שם המשתמש?
עוד אין לך חשבון? הירשם

עגלת קניות




הסל שלך ריק.

   

תהיו בקשר....